אילון בן יוסףלקרוא בין השורות.

הכול התחיל בכיתה. כילד, נהגתי לשעשע את עצמי בניחוש אופיים של המורים מתוך כתב ידם על הלוח. מתוך האותיות הצצתי אל נבכי אישיותם. משחק של ילד. לא יותר.

עד יום אחד. אחת הבנות ניגשה ללוח והתחילה לכתוב. הסתכלתי על האותיות שלה, וקפאתי. ראיתי שם מחלה קשה.

כילד, לא ידעתי לשתוק. אמרתי את מה שראיתי, ועוררתי מהומה. לצערי, צדקתי. הילדה אכן הייתה חולה, והלכה לעולמה בטרם עת. ומשהו בי הבין, עוד לפני שידעתי לנסח זאת: זה לא משחק.

ככל שהעמקתי, הבנתי שזו לא סדרה של מקרים, זו שליחות. לסייע לאדם להיחלץ ממשבר, להסיר מהמורות מדרכו, למצוא את מקומו ואת ייעודו.

מאז עברו עשרות שנים, ואני עדיין באותה משימה.

והכתב? הוא עדיין מספר לי הכול.